"יצאתי מהאירוע מלאת תקווה"

גבי אלעזר, מנהלת תקשורת שיווקית ומודיעין תחרותי בחטיבת השירות, השתתפה כמנטורית לתא בריאות הנפש. "התא שבו השתתפתי שם לעצמו למטרה להתמודד עם סוגיה כבדת משקל: כיצד, אחרי הטראומה הקולקטיבית של ה-7 באוקטובר, ניתן להבטיח תמיכה נפשית הולמת למשפחות מעוטות יכולת. הנחת היסוד שלנו הייתה ששכבות סוציו-אקונומיות נמוכות סובלות מתת-טיפול בתחום בריאות הנפש בגלל מגוון סיבות: חוסר מודעות לקשיים ולפתרונות האפשריים, חוסר נגישות של מרכזי תמיכה נפשית ואנשי מקצוע בתחום, וחוסר יכולת לממן את הטיפולים.

"הסטודנטים השקיעו הרבה מחשבה בפתרונות יצירתיים, גם כאלה שלא קיימים עדיין. כמו שאר התאים, התא שלנו היה מורכב מסטודנטים ומנטורים מקשת של תחומי ידע: רפואה, משפטים, נוירולוגיה, פסיכולוגיה והנדסה, והגיוון הזה יצר שלל נקודות מבט שהובילו לחשיבה מקורית ומלאת תעוזה. כך למשל, אחד הפתרונות שניסחנו מתבסס על עמותות שכבר פועלות באזורים חלשים. הפתרון מתמקד בהכשרת סטודנטים.ות ממקצועות טיפוליים לתפקיד 'נאמן.ת בריאות נפש', באמצעות הכשרה רגשית ממוקדת שתתקיים במוסדות הלימוד. בהמשך, נאמני בריאות הנפש יגיעו לעמותות הפועלות בשכונות עוני, למשל לחלוקת מזון. שם יתקיים הקשר הראשוני בינם לבין תושבים.ות הזקוקים.ות לתמיכה נפשית. נאמני בריאות הנפש יזמינו את הזקוקים לכך לטיפול ארוך טווח, שינוהל על ידי ה'נאמן'."

עובדות ועובדים של אפלייד מתנדבים לעתים קרובות בפרויקטים משמעותיים שבהם לידע ולניסיון שלהם יש ערך מוסף. כמו שמתארת גבי, להירתמות הזו יש תמיד גם ערך מוסף עבור העובדים: "מעבר לפתרון המקורי ובר היישום שהתא ניסח, ושיסייע בוודאי הן לפרטים רבים והן לשיפור החוסן האזרחי של ישראל לקראת העתיד, עצם קיומו של ההאקתון היה מעודד, משמח ומעורר תקווה. הסטודנטיות והסטודנטים היו חדורי מוטיבציה, ממוקדים, יצירתיים — הם באו לתרום מהזמן ומהידע שלהם לטובת הכלל, והם היו מגויסים לגמרי לטובת המטרה, רציניים ומלאי תקווה. כמנטורית, סייעתי להם במיקוד החשיבה, בחתירה לפתרון בר-ביצוע, ולמיתוג וניסוח הפתרון שלהם. אמנם באתי לעזור, אבל בסופו של דבר אני עצמי יצאתי מהאירוע מלאת תקווה ומרוגשת מההתנהלות המקצועית, מהרצינות, ומהידיעה שדור הסטודנטים הזה ייצא בקרוב לחברה הישראלית וישפיע עליה מטובו."

לתרום מן הניסיון

יניב אברמוביץ, מנהל שיווק אסטרטגי באפלייד מטיריאלס, הצטרף להאקתון כמנטור אחרי שכבר התנדב בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר בשורה של יוזמות ועמותות, וחיפש דרכים נוספות לתרום. "בחרתי להצטרף דווקא לנושא הכי רחוק ממני – רוח. ליוויתי קבוצה של סטודנטיות וסטודנטים חכמים, נלהבים ומוכשרים (שעשו לי חשק לחזור לאוניברסיטה). המטרה שלנו הייתה לפצח את הבעיה הקשה של הדיון הדיכוטומי והמקטב בקמפוסים האקדמיים ברחבי העולם, בעד או נגד ישראל, ולהחזירו לעולם של חשיבה חדה וביקורתית כמצופה מהעולם האקדמי, לשיח שייתן מקום גם לקולות מתונים מבוססי מידע.

"את התא הרכיב צוות מגוון מבחינת תחומי התמחות. הצטרף אלינו גם מרצה שעבד מספר שנים בהרווארד, ושוחחנו בזום עם סטודנטית ישראלית שלמדה שם ועכשיו נמצאת בבוסטון: שניהם עזרו לתא להבין את הדינמיקה של השיח המקטב בקמפוסים בעולם ונתנו זויות חשיבה נוספות שלא הכרנו. אחרי מרתון של חשיבה וסיעור מוחות גיבשנו מתודולוגיה שמאפשרת לפתח שיחות פתוחות בקמפוסים על בסיס ניטרלי, מתוך ניסיון להגיע לגישור בין עמדות. הרעיון שלנו היה להתחיל לא בסכסוך הישראלי-פלשתיני אלא בסכסוכים פחות טעונים, ואפילו דמיוניים, למשל מהמלט או מכלבי אשמורת. אחרי שמבינים את המורכבויות של הסכסוכים האלה, יותר פתוחים להבין את המורכבות של הסכסוך שלנו. קראנו לפרויקט Middle Meet. אני סייעתי בכל מה שקשור לחידוד החשיבה, מיקוד הרעיון, וה'אריזה' שלו. זה היה אירוע מאוד מרגש. הסטודנטים היו מבריקים, וכמנטורים היינו צריכים רק להעשיר אותם בניסיון שלנו בתהליכים דומים."

באירוע הסיום של ההאקתון, שאפלייד מטיריאלס היתה נותנת החסות שלו, הציגו כל התאים מגוון של יוזמות חדשות, קוהרנטיות ובנות יישום בפני קבוצה גדולה של אנשי תעשייה, יזמים וגופי מימון. אנחנו תקווה שהפתרונות האלה ייושמו ויגיעו לאזרחים ולאזרחיות. אז קדימה, מתי כבר ההאקתון הבא?