מאת מערכת הבלוג
10 באוגוסט 2023

אהוד לבנון מתנדב מטעם אפלייד מטיריאלס במשתלה החברתית יערה במושב קדרון. בעבודה עם מתמודדי נפש בחקלאות בת-קיימא הוא מוצא משמעות, חסד, ואיכויות תרפויטיות שמקרינות גם עליו.

כמה זמן אתה עובד באפלייד מטיריאלס, ומה התפקיד שלך כיום?

אני עובד בחברה כבר 17 שנה, וכיום אני מנהל פרויקטים בתוך חטיבת ODC.

מה עורר בך את המוטיבציה להתנדב?

הייתי פעיל מבחינה חברתית מאז ומעולם. כשאפלייד התחילה להעמיק את המעורבות שלה בתחום ההתנדבות, לפני כשמונה שנים, מיד שמחתי להצטרף.

באיזו פעילות התנדבות השתתפת מטעם החברה?

בשנים הראשונות עסקתי ב"התנדבות קלאסית" במסגרת בתי ספר. בתחילה עזרתי בלימודי אנגלית לתלמיד בכיתה ה' בבית ספר סיני ברחובות. נהגנו להיפגש מדי שבוע, לעשות ביחד שיעורים ולהתקדם בחומר. בהמשך, יחד עם עוד כמה מתנדבים מאפלייד הקמנו מגמת גיטרה בבית ספר בקרית עקרון. כולנו יודעים לנגן, ובאמצעות תמיכה כספית של אפלייד קנינו גיטרות פשוטות אבל טובות וכל אחד מאיתנו הצטוות לילד או שניים  (בנות ובנים כמובן) ולימד אותם גיטרה. זה כבר היה יותר מורכב: היינו צריכים לגבש את תוכנית הלימודים, את קצב ההתקדמות, את הדרכים לוודא שהתלמידים יחוו תחושה של הצלחה — זה היה אתגר חדש בשביל כולנו. אבל אז פרצה מגפת הקורונה, והיוזמה הזאת נעצרה. בשלב הזה הצטרפתי לפרויקט התנדבותי חדש שבדיוק קם — פרויקט יערה — ומאז אני שם.

ספר לנו על יערה ועל הפעילות שלך שם.

יערה היא משתלה חברתית שהוקמה על נחלה במושב קדרון. הרעיון שעומד בבסיס הפעילות של יערה הוא של "אדם משקם אדמה משקמת אדם". העמותה רותמת את הכוח התרפויטי של עבודה בחקלאות בת-קיימא כמסגרת תעסוקתית של "מפעל מוגן" לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים, בעיקר בתחום התמודדות הנפש: נשים וגברים שמתמודדים עם בעיות פסיכיאטריות, כאלה שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי, תשושי נפש, ועוד, המכונים כאן "מקבלי שירות".

מדי בוקר מגיעים למרחב החקלאי של יערה מקבלי השירות, מומחים ומדריכים בתחום החקלאות, עובדים סוציאליים ומתנדבים, ומנהלים שגרת עבודה שאין בה היררכיה אלא שותפות מלאה, בה כולם עובדים זה לצד זה. מקבלי השירות מעבירים את היום במקום שהוא מכיל ומרפא, כי עצם העיסוק בצמחים ובשתילים - במשתלה המקורה ובערוגות שבחוץ - הוא מאוד טיפולי. אבל מעבר לכך יש גם תהליך של למידה ושל הכשרה מקצועית, שבסיומו מקבלי השירות עוברים לעבוד במשתלות אחרות באזור. 

מה גרם לך לבחור דווקא את הפעילות ההתנדבותית הזו?

יערה הוא מקום שאי אפשר לעמוד בפניו. מצד אחד זה מקום מאוד פשוט וצנוע - לא יותר משדה ישן - אבל מצד שני הוא פורח ושופע ונראה כמו יער פיות. תמיד אהבתי חקלאות, עבודה עם צמחים ועם אדמה, ואני נהנה מאוד ללמוד את התחום הזה - לגדל, לעבוד עם ייחורים, להבין מה שותלים מתי וליד מה, איך מעבדים את האדמה לפני ואיך מטפלים בצמחים תוך כדי - זה עולם תוכן שלם שעבור מי שאוהב אותו מהווה בונוס נהדר.

איזה השפעה יש להתנדבות שלך עליך באופן אישי?

אני נהנה מאוד מהאינטרקציה עם מקבלי השירות, והיא מאוד משמעותית עבורי. העבודה ביערה היא שיתופית, אין פה ניהול אלא יותר תיווך, שותפות והכלה. תוך כדי שגרת העבודה מתנהלות שיחות, שיחות חבריות, שיחות משתפות. לכל מי שעובד שם יש כנראה איזה רקע שמושך אותו לעבוד דווקא במסגרת הזאת. גם אני בעצמי צריך את הזמן הזה, את האיכויות שיש במקום הזה, שמרגיעות וממלאות אותי. יש משהו מאוד מקרקע בשהות שם, שעוזרת לי להתפקס לשאר השבוע. זה נכון במיוחד כיום, כשאנחנו עובדים במודל היברידי - היציאה הזאת מהמסגרת של העבודה, של הצוות - היא מאוד מאזנת. זה קצת כמו לצאת למילואים — אבל במינון נכון.

מעבר לזה, אותי באופן אישי מעניינת יותר התנדבות שבאה ממקום של שוויון. כשאתה בא כמתנדב ללמד ילד או לצבוע בית, שאתה בא לכאורה ממקום גבוה לעזור למישהו שהוא חלש ממך, ובעיני זה לא באמת מחזק, לא מאפשר לך להתקרב לעצמך באמת. ביערה, השוויון בין כל הנוגעים בדבר גורם לתחושה של נתינה אמיתית — אבל גם של קבלה אמיתית.

באיזה אופן תורמת ההתנדבות שלך לארגון או למטרה?

אפלייד מטיריאלס תומכת ביערה מבחינה כספית, וגם באמצעות התנדבות - לפעמים של יחידים, ולפעמים גם של קבוצות. התרומה שלי מתמצית בביקור שבועי קבוע שנמשך כשעתיים וחצי, שבמהלכן אני מתמסר לשהות שם בכל מאודי.

איך השפיע ניסיון ההתנדבות שלך על תפיסתך את המחויבות של אפלייד מטיריאלס לקיימות חברתית?

במסגרת המקצועית של ההייטק עלול להיות משהו מנותק. קמים בבוקר, נכנסים למשרד, יוצאים ממנו בערב — וחושבים שככה נראים החיים. בעיני יש בזה משהו לא בריא, לא נכון, מתבדל. החיים עצמם לא נראים כמו הייטק: לא במשרדים הממוזגים והמעוצבים, לא בתן ביס, לא באנשים שפוגשים.

ההייטק אמנם מחזיר הרבה למדינה במסים ובתל"ג, אבל למקום עבודה שהוא עתיר משאבים יש חובה לא רק להחזיר לקהילה כסף אלא גם להיות בקשר עם הקהילה. כשיוצאים החוצה לפעילות התנדבותית פוגשים אנשים ויש משהו במגע, ביציאה הפיזית מהמשרד ומהמסגרת של הצוות שבעיני הוא חובה - אני מרוויח מעורבות בקהילה, קשרים אישיים, את התחושה שאני לא מנותק, שאני חלק מחברה הטרוגנית ועשירה.

לסיום, אני קורא לכולן ולכולם להתנדב!