מאת מערכת הבלוג

31 ינו, 2022

בועז נחום עובד באפלייד מטיריאלס למעלה מעשרים שנה. בשנים האחרונות הוא אדריכל ה-DevOps,  קבוצה מקצועית ומרכזית מאוד שמספקת פתרונות לצוותי הנדסה רבים וכפופה לתפוקות וללוחות זמנים תובעניים ביותר. נחום מנהל את רוב האינטראקציות הללו: הוא אחראי על הבנת הצרכים של הלקוחות הפנימיים של ה-DevOps בתוך אפלייד מטיריאלס, על פיתוח פתרונות קצרי טווח להקלה על הכאבים המיידיים שלהם, ועל תכנון ויישום פתרונות ארוכי טווח — המערכות והארכיטקטורות שמתוך מחשבה לטווח ארוך ישמרו את המובילות הטכנולוגית של אפלייד מטיריאלס בתוך תעשייה שמתחדשת ומתפתחת ללא הרף.

מה הרקע המקצועי שלך?

אני עובד באפלייד מטיריאלס כבר 23 שנים. החברה הראשונה שעבדתי בה, מיד אחרי שסיימתי את התואר,  הייתה אופל — אבל החברה הזו נרכשה על ידי אפלייד מטיריאלס. אז מצאתי עבודה בחברה אחרת, Excite. אבל אז גם Excite נרכשה על ידי אפלייד מטיריאלס. בשלב הזה הבנתי שהחיים כנראה מנסים להגיד לי משהו, ופשוט נשארתי באפלייד. לכן במובן מסוים אפשר לטעון שביליתי באפלייד את כל חיי המקצועיים.

במקור אני מפתח תוכנה. במשך שנים התמקדתי בעבודת פיתוח בתוך ארגון התוכנה של אפלייד מטיריאלס, עד שבשלב מסוים הצטרפתי לפרויקט משמעותי בתחום ה-DevOps. במשך תקופה מסוימת עמדתי כשרגל אחת נטועה בפיתוח והשנייה ב-DevOps, אבל בסופו של דבר המעבר הושלם וכיום אני אדריכל הפתרונות בקבוצת ה-DevOps. העניין הוא שאפשר להוציא אותי מהפיתוח, אבל אי אפשר להוציא את הפיתוח ממני. לכן אפילו בתור אדריכל DevOps בכיר אני עדיין מנסה להסליל את הצוות שלנו לכיוונים של פיתוח.

מה אתה הכי אוהב בעבודה שלך?

החלק האהוב עלי בעבודה הוא הפן המעשי: שימוש בקוד כדי לפתור בעיות קונקרטיות, מתוך חשיבה מתודולוגית על העתיד. מתן פתרון טוב לבעיה ספציפית דורש ראשית את היכולת להסתכל על הבעיה ממעוף הציפור, ולאחר מכן את היכולת לצלול לפרטים הקטנים ביותר החיוניים לעיצוב של פתרון אופטימלי. זה משהו שאני מחשיב את עצמי טוב בו ואוהב לעשות. אני גם נהנה לעבוד על פרויקטים עתידיים: להעלות רעיונות חדשים, לנסח תהליכים ופתרונות חדשניים של DevOps, ולעבוד עם מפתחים כדי להפוך אותם למציאות. אני מעדיף את המלאכה האמיתית של פיתוח תוכנה על פני ניהול — דבר שמעולם לא נהניתי ממנו ותמיד ניסיתי לעשות ממנו פחות.

מה אתה אוהב לעשות אחרי שעות העבודה?

לאדם עם הוותק שלי, שעדיין אוהב יותר מכל דבר אחר לכתוב קוד, יש קונפליקט מקצועי מובנה. מצופה ממני לוותר על העבודה המעשית של פיתוח לטובת תפקידים ניהוליים. לכן, את זמני הפנוי שלי אני מרבה לבלות פשוט בכתיבת קוד. האמת היא שלפעמים אני אפילו לוקח ימי חופש מהעבודה כדי להישאר בבית ולכתוב תוכנות. אני מקודד אפליקציות ואלגוריתמים, ולומד שיטות ושפות חדשות. תחושת ההישג והסיפוק הגבוהה ביותר שלי נובעת מיצירה בתוך עולם הקוד: בנייה מהיסוד של דברים שלא היו קיימים קודם לכן. מה שחשוב לי הוא הקידוד בפועל, השליטה בבעיה, הקוד האלגנטי והמעוצב כהלכה שאני יוצר. לא אכפת לי אם באמת נעשה בו שימוש או אם הוא זוכה לפרסום. אפילו עכשיו, כשאני חושב על זה עכשיו, אני מבין כמה אני מתגעגע.

מהי ההגדרה שלך להצלחה בעוד 5 שנים?

זה אולי נשמע בנאלי, אבל אני ממש מאבד שינה בגלל זה: ההגדרה שלי להצלחה בעוד חמש שנים היא למצוא בתוך אפלייד מטיריאלס את המסגרת שתאפשר לי לעשות את מה שאני אוהב ושיהיה גם בעל ערך לחברה. זה הקונפליקט שאני תמיד מוצא את עצמי בו. ההנהלה מעדיפה שאגדיל את הממשק שלי עם יותר צוותים ברחבי אפלייד, אבל אם זה היה תלוי בי, מה שהייתי בוחר לעשות זה לשבת מול המסך שלי ולקודד. זה כל מה שרציתי לעשות מאז שעיני נתקלו בפעם הראשונה במחשב, כשהייתי עוד תלמיד בבית הספר. אני עדיין זוכר את הפרומפט הירוק המהבהב קורא לי. למצוא את הקונסטלציה שתאפשר לי להמשיך לעשות את מה שאני אוהב, זאת ההגדרה שלי להצלחה.